סיפורי פלמנקו של נטע

סוניקטה - Soniquete

 מאת : נטע שיזף

השעה הייתה 6 בערב כשצלצל הטלפון בחדר המלון שלי. בצדו השני של הקו נשמע קולו של המנהל האמנותי והכוריאוגרף שלנו רפאל אגילר[1] : "גשי בבקשה לחדרה של כריסטינה. היא נקעה את רגלה והיום את רוקדת את התפקיד שלה". העובדה שאך הגענו מנסיעה של כשש שעות ושבעוד כשעתיים אנחנו עולים על הבמה, הייתה פרט שולי לגביו, והוא סיים את השיחה במהירות.

רצתי לחדרה של כריסטינה שנראתה מאוד לא מרוצה מהמצב ולמדתי במהירות את תפקידה כולל קטע הסולו שלה בתיאטרון המחול שביצענו למחזה של לורקה - "בית ברנרדה אלבה".

לכריסטינה היה תפקיד מוביל לצדה של הסולנית ביאטריס מרטין. היא זו שניסתה להרוג את אחותה בגלל רצונה למרוד בחוקים הקשים של אימן. זהו אחד הקטעים הסוערים והאהובים עלי ביותר בכל מסע ההופעות האינטנסיבי ההוא באיטליה. הזמן היה קצר בשביל ללמוד את התפקיד, כך שלא התעכבתי על לימוד הצעדים המדויקים ורק ניסיתי לזכור את ה- Soniquete [2]  המתאים לקומפס[3] ואת הסיפור, ולסמוך על האימפרוביזציה וההבעה שלי.


אמת פנימית

אחד הקטעים היפים בתוך היצירה היה סצנת הלילה בו כל אחות בתורה עומדת בחלון ומבצעת ריקוד סולו במקצב ה- Martinete[4] ,בו היא מבטאת ברקיעות הרגליים - Zapateado[5] מלא תשוקה וכאב, את סבלה ואת רצונה לברוח מהבית, כשבכל פעם עלה האור על רקדנית אחת וירד על אחרת.

הרקיעות האחרונות של חברתי סולה - Soledad Martin - נשמעו לצדי והספיישל שלה כבה. מתוך השקט הטעון התחלתי לרקוד ברעדה. אני עדיין זוכרת את צלילי העקבים שלי על הפודיום החלול ואת הפטיש המלווה אותי. רקדתי, דיברתי ברגלי, שרטתי את מסגרת העץ בציפורני, והבעתי לקהל את כל אשר קרה אותי בלהקה. 

סיפור של אישה ורקדנית זרה, בעולם של פלמנקוס, עולם תחרותי, מלא קינאה ושנאת זרים.

מאחורי הקלעים צפו בי בהתרגשות חברי הטובים  El nino de tupe  ( גיטריסט שמנגן היום עם פקו דה לוסיה),  אנטוניו קנלס ומיגל אנחל[6]  שתמיד האמינו בי ולא הבינו למה ההפקה לא מנצלת יותר את כישורי הבימתיים. הריקוד שלי הסתיים כשאני נופלת בייאוש על ריצפת הפודיום.

היה רגע של שקט רועם, ולאחריו התחיל גל גואה והולך של מחיאות כפיים סוערות, שגבר ושטף את הבמה ואותי בחום עצום, עוד הרבה אחרי שהספיישל שלי ירד, והרקדנית השלישית החלה לרקוד. ככה זה אצל האיטלקים.

הם קהל מקשיב וביקורתי מאוד. הם מקללים, מגדפים ואף זורקים מהבמה אמן שאינו לטעמם, אבל כשהם אוהבים מישהו, הם אוהבים אותו עד הסוף. רק הקהל האיטלקי לבדו הוא נושא לסיפור שלם.

מפלצות וכוריאוגרפים אחרים

erez una monstroya את מפלצת! [7] הפטירו אחרי חברי כשיצאתי מהבמה, וצחקו על כך שבסצינת התפילה סימנתי תחילה את כתף ימין שלי ולא את שמאל בסימון הצלב על גופי, כיאה ליהודייה שאינה בקיאה במנהגי הנצרות. עוד אני בדרכי להחלפת בגדים מהירה, שמעתי את אגילר צועק בעקבותיי : "מי את חושבת שאת", ומסביר לי שזה לא מקום למחיאות כפיים ביצירה. אכן זו הייתה הפעם הראשונה שבה הקהל קטע את הרצף.

היה זה רגע מתוק. אחד מני רבים בחיי בספרד. את הכוח שאבתי מהקהל, מחברי ומאהבתי את הריקוד.

אחרי הערב הזה המשכתי להופיע עד סוף סיבוב ההופעות באותה היצירה, ובכל ערב המשיך הקהל להריע.

פלמנקו הוא קודם כל מפה פנימית של רגש המתורגם לקומפס (ראו הערה 3), אני אומרת תמיד לתלמידי.

ואם נהיה כנים וברורים ברגשותינו, ורהוטים בעקבינו ובתנועותינו, הקהל יבין אותנו, וגם בלי צעדים מדויקים או ניסיון בימתי - ירגיש.

 

[1] רפאל אגילר Rafael Aguilar - רקדן כוריאוגרף בעל להקה מצליחה שממשיכה לפעול גם אחרי מותו.

[2] Soniquete - "צליליות". אין מילה כזו בשפות אחרות. הכוונה למנגינה וה"גרוב" שיש לקומפס מסוים שמבצע האמן (רקדן או מוסיקאי).  והוא הופך להיות סימן ההיכר והאמירה האישית שלו.

[3] Compas או Palo  - משפט קצבי המכיל בתוכו טונים ומלודיה מסורתית, מילים מסורתיות וריקוד.  זו עדות ברורה להשפעה של הצוענים - שבטים הודיים שנדדו והגיעו  לאירופה - שהטביעו את חותמם על ריקוד הפלמנקו. בספרד הם התיישבו באנדלוסיה שבדרום ספרד, והם בעצם ההשפעה האחרונה והדומיננטית ביותר בכור ההיתוך האנדלוסי שיצר את הפלמנקו, בו היו שותפים גם היהודים, המקומיים, והערבים  שכבשו את ספרד. המוסיקה ההודית ידועה במקצביה המורכבים מאוד.  ישנם שלושה סגנונות עיקריים של קומפס:  חונדו - עמוק, טראגי ואיטי,  מדיאנו - לא שמח ולא עצוב מדי,  צ'יקו - קליל ומתבדח.  רוב הקומפסים הם משפטים קצביים ואסימטריים.

[4] Maetinete  - זהו Compas  מקצב, מוסיקה וריקוד פלמנקו השייך למשפחת הפלמנקו חונדו, העמוק  והפרימיטיבי שבהם. הוא איטי, דרמטי, ועצוב. המרטינטה נולד כשפרזלו את פרסות הסוסים וליוו את השירה (עוד לפני שהצטרפו לפלמנקו הגיטרה והריקוד) בצלילי ה - Martin - פטיש. עד היום שרים אותו ללא גיטרה  ומלווים אותו עם פטיש.      

[5] Zapateado  - רקיעות הרגליים. ספטו בספרדית היא נעל. ושוב זו השפעה ברורה של הריקוד ההודי, בו רוקעים ברגלים יחפות עם פעמונים על הקרסוליים.

[6] Antonio Canales    ו-Miguel Angel  - רקדנים סולנים מובילים

[7] Eres una monstroya   - את מפלצת !- כך מכנים ביצוע טוב או אומן טוב בפלמנקו.